חסן נסראללה לא המתין יותר מיממה מהנסיגה כדי לשאת את נאום הניצחון, בעיניו, על ישראל. בנאום שזכה לכינוי "קורי העכביש" נפרס חזונו של מזכ"ל חיזבאללה כי מדינת היהודים תתפורר לתוך עצמה, חרף אונה הצבאי ובגלל מה שתיאר כחולשה חברתית. נסראללה היה גיבור העולם הערבי והמוסלמי, זה שבעיניהם הצליח להכניע את הצבא הבלתי-מנוצח והחזק לעין שיעור ממנו.
בחלוף שני עשורים, ישראל עודנה עומדת, התהילה של נסראללה חלפה והוא מסתתר מתחת לאדמה, כשבין הצדדים שורר מאזן הרתעה הדדי. חיזבאללה הפך ממיליציה לסוג של צבא, ומארגון לסוג של מדינה בפני עצמו. 20 שנה אחרי היציאה של צה"ל מרצועת הביטחון במאי 2000, השתנו לבנון, ישראל והמזרח התיכון כולו באופן דרסטי.
תחושת האופוריה התחלפה חיש מהר במציאות ביטחונית חדשה, מעיקה לא פחות מזו ששררה בזמן השהות ברצועת הביטחון חסרת הביטחון. הצידוק של חיזבאללה להמשיך ולאחוז בכלי נשק מחוץ למסגרת הצבאית הרשמית לכאורה נעלם, אולם נסראללה אזכר את חוות שבעא ואת שבעת הכפרים - ישובים ערביים סמוכים לגבול שננטשו ונחרבו בזמן מלחמת העצמאות - כתירוץ להמשך המאבק המזוין וההתנגדות.
עוד בוואלה!
חצי שנה לאחר היציאה, השקט בגבול התפוגג בפעולה שתהפוך לדפוס אצל חיזבאללה - חטיפה, או ניסיון חטיפה, של חיילים. בני אברהם, עדי אביטן ועומר סואעד נהרגו במארב של הארגון בגזרת הר דב, בזמן שהיו בסיור לאורך הגדר. נדרשה שנה שלמה עד שבישראל יאמתו כי הם לא בין החיים, אולם הארגון שמר במכוון על עמימות וסירב לחשוף את מצבם על מנת להגדיל את כושר המיקוח שלו בכל משא ומתן עתידי מול ישראל.
"ממשלתכן לא עושה כלום כדי להשיב את ילדיכן", פנה נסראללה לאימהות החיילים, כשהוא מנהל את המלחמה הפסיכולוגית שלו מול אזרחי ישראל, שתהפוך לאחד מסימני ההיכר שלו. זה היה בזמן שהכריז על שבייתו של "סוכן המוסד" אלחנן טננבאום. כפי שיתברר בהמשך, הייתה זו אחיזת עיניים אחת מני רבות, שבסופו של דבר תוביל למלחמה הרסנית.
מהיום שבו הוקם על ידי משמרות המהפכה בזמן מלחמת לבנון הראשונה, היה חיזבאללה מושפע באופן ישיר מכל ההתפתחויות האזוריות, כך שכל פתרון של ישראל מול סוריה היה כפועל יוצא מחליש גם אותו. חיזבאללה היה כלי שימושי של סוריה להפעלת לחץ על ישראל, ובערוב ימיו של חאפז אסד קיוו בירושלים שניתן יהיה להגיע להסדר כולל שיסיר את העוקץ גם מחיזבאללה.
אסד האב מת ביוני 2000, חודש אחרי הנסיגה מדרום לבנון, ועמו שיחות השלום. בנו ויורשו, בשאר, לא רק שלא יתרחק מחיזבאללה אלא יהיה חייב לו, ולאיראן, את המשך הישרדותו. בה בעת, יישחק מעמדו הלאומי של נסראללה, יעלו שאלות לגבי נחיצות כלי הנשק שבו אוחז חיזבאללה עד שיהפוך למזוהה באופן בל יימחה עם פטרוניו באיראן. הוויכוח בישראל לגבי הצורך לצאת מרצועת הביטחון נמשך עד היום.
"הנסיגה הייתה טעות אסטרטגית של ישראל, שבמבט לאחור הובילה להתעצמות משמעותית של חיזבאללה, הן בלבנון והן מחוצה לה", אמר לוואלה! NEWS דוויד דאוד, מומחה ללבנון וחיזבאללה מארגון "האיחוד נגד איראן הגרעינית" (UANI) היושב בוושינגטון. "הוא כבר לא רק ארגון גרילה בדרום לבנון".
אחרים סבורים שבראייה לאחור, המהלך השתלם למרות התחזקות חיזבאללה. "חרף המגמות האסטרטגיות השליליות, אני בין אלו שחושבים, ברטרוספקטיבה, כי נסיגת ישראל מלבנון הייתה מהלך נכון", אמר לוואלה! NEWS אל"מ (במיל') אודי אבנטל, עמית מחקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה שבמרכז הבינתחומי בהרצליה, "הנוכחות של צה"ל ברצועת הביטחון הפכה מאמצעי להגנה על יישובי הצפון למטרה בפני עצמה, שלא סיפקה את ההישג הנדרש ובשלב מסוים הפכה מנכס לנטל".
לדבריו, חיזבאללה היה מתעצם גם אילו נותר צה"ל בדרום לבנון. אל"מ אבנטל הוסיף כי ישראל הצליחה לשקם את ההרתעה, שנשחקה משמעותית אחרי הנסיגה, בעקבות מלחמת לבנון השנייה. "השנים שמאז מלחמת לבנון הוכיחו כי ישראל מסוגלת לספק שקט ליישובי הצפון גם ללא נוכחות בתוך שטח לבנון, עליה שילמנו מחירים כבדים, באבידות, משאבים ולגיטימציה, כולל למלחמה עתידית נגד חיזבאללה אם תיכפה עלינו".
באמצעות רשת ארגוני צדקה ורווחה כבש חיזבאללה את הלבבות בדרום השיעי של לבנון, ודחק את מקומו של ארגון אמל החילוני תוך הפעלת כוח במהלך שהותה של ישראל ברצועת הביטחון. עם זאת, בשנים שחלפו מאז הנסיגה התגברו המתחים הפנימיים בארץ הארזים בין הגוש הפרו-סורי לבין הכוחות שרצו להתנער מהשפעתה של השכנה הגדולה ממזרח, שהשאירה את כוחותיה במדינה גם לאחר תום מלחמת האזרחים ב-1990.
ההתנגשות הגיעה לשיאה בפברואר 2005, כשמכונית תופת התפוצצה בסמוך לשיירה של ראש הממשלה לשעבר רפיק אל-חרירי בביירות. בתחילה קיבל אחריות על הפיגוע ארגון ג'יהאדיסטי לא מוכר, שהיה מזוהה עם אל-קאעדה, לכאורה בשל קשריו של הפוליטיקאי הסוני החזק ביותר במדינה עם ערב הסעודית, שבה ראה ארגונו של אוסמה בן לאדן כופרת. במהרה, הופנתה האצבע המאשימה לעבר דמשק, שלפי עדויות איימה על אל-חרירי לאור התנגדותו להמשך כהונתו של הנשיא הפרו-סורי אמיל לחוד ולהשפעה הסורית על ביירות.
גל מחאה חסר תקדים, דומה לזה שישטוף את המזרח התיכון כולו בין 2010 ל-2011, התעורר ברחבי לבנון והסתיים ב"מהפכת הארזים", עם נסיגתו של הצבא הסורי. במרוצת השנים יתגבשו ראיות שקשרו את חיזבאללה עצמו לחיסול אל-חרירי, וטריבונל של האו"ם הגיש כתבי אישום נגד חמישה מחברי הארגון, בהם מי שהיה לימים מפקד הזרוע הצבאית מוסטפא בדר א-דין. האחרון חוסל בנסיבות מסתוריות בסוריה ב-2016. בישראל, שהואשמה על ידי חיזבאללה בהתנקשות באל-חרירי במטרה לערער על היציבות בלבנון, אמרו כי היה זה חיסול חשבונות פנימי של חיזבאללה.
ההימור המסוכן
למרות החיסול, חיזבאללה לא הלך לשום מקום, אולי להיפך. הוא המשיך להתחזק בפוליטיקה המקומית, הגדיל את כוחו בפרלמנט וחבר לממשלה. בקיץ 2006 הוא לקח הימור מסוכן נוסף.
ב-12 ביולי, כשבועיים אחרי חטיפתו של גלעד שליט בגבול רצועת עזה, ניסה חיזבאללה מהלך דומה בגבול הצפון. התמורה הרבה שקיבל ב-2004 תמורת גופות שלושת החיילים שנחטפו ב-2000 ואלחנן טננבאום הגדילה את תאבונו לצבור קלפי מיקוח נוספים לטובת שחרור אסירים נוספים בישראל. הפגזת בוקר על יישובי הצפון לוותה בתקיפת סיור של צה"ל, שהסתיימה בחטיפת (לימים יתברר שגופותיהם) אלדד רגב ואהוד גולדווסר ובעוד שלושה חיילים הרוגים.
בחיזבאללה, כפי שהודה נסראללה כעבור שנים, לא ציפו שישראל תפתח בתגובה במלחמה. שנים של ניסיונות הכלה ואיפוק התפוצצו במלחמה ארוכה ומדממת. היא חשפה שורת כשלים ומחסור בצה"ל, כללה התפטרות של רמטכ"ל ומטחי אש על העורף, אך קנתה שקט, מתעתע, למשך כמה שנים - שנים בהן הרחיב חיזבאללה את ארסנל הרקטות והטילים שלו בחימוש בלתי-פוסק של איראן, תוך שמירה על כללי משחק מסוימים עם ישראל. מאז, פרט לכמה התנגשויות נקודתיות, העימות עבר אל מאחורי הקלעים ולמלחמת צללים.
לבנון התקשתה להתאושש מההרס של המלחמה עם ישראל ונותרה במצב כלכלי קשה, וחרף החלטות מועצת הביטחון של האו"ם שום גורם מקומי לא העז לנסות לפרק את חיזבאללה מנשקו, גם אילו רצה בכך. הארגון היה חלק מהממשלה, אולם האינטרסים שלו לא תמיד תאמו את אלו של המדינה והוא לא היסס להכריע לטובתו.
כשהממשלה החליטה במאי 2008 לסגור את רשתות התקשורת של חיזבאללה, אמר נסראללה כי זו הכרזת מלחמה - ואנשיו כבשו חלקים מביירות והראו מי הבוס. ההחלטה בוטלה, ותיאוריית המדינה בתוך המדינה קיבלה חיזוק נוסף. באותה תקופה הוא עוד ניסה להתאושש מחיסולו של עימאד מורנייה שלושה חודשים קודם לכן. מפקד הזרוע הצבאית של הארגון השיעי נהרג בפיצוץ מכונית בפרברי דמשק, בפעולה מדוקדקת שיוחסה למוסד ול-CIA. לפי דיווחים זרים, במשענת כיסא המכונית הוטמן מטען קטן, והחשבון עם האיש של ידיו היה דמם של אלפי ישראלים ואמריקנים נסגר.
מורנייה היה בורג משמעותי בחיזבאללה ואחד מסמליו הבולטים ביותר. הארגון הבטיח לנקום את חיסולו, אך לא עשה זאת בדרך הישנה של הרעשת ישובי הצפון. במקום זה, הוא חיפש לפגוע בבטן הרכה, יעדים ישראליים בחו"ל. אחרי כמה ניסיונות כושלים, ב-2012, התפוצץ מחבל מתאבד ליד אוטובוס של תיירים ישראלים בבורגס, בולגריה, בפיגוע שבו נהרגו שישה בני אדם. חיזבאללה לא קיבל אחריות על הפיגוע, אך על פי גורמי מודיעין וחקירה היה זה מעשה ידיו. ישראל לא הגיבה.
בינתיים, חלה התפתחות מכריעה עבור חיזבאללה מעבר לגבול, הפעם המזרחי. בסוריה פרצה מלחמת אזרחים שהעמידה בסכנה את המשך שלטונה של שושלת אסד העלאווית. במקום מגן לבנון, הפך ארגונו של נסראללה, בעידוד והכוונת איראן, למגן סוריה. אלפי לוחמי חיזבאללה עיבו את כוחות המשטר המדולדלים מול המורדים וקיבלו טבילת אש בלוחמה קונבנציונלית. מארגון גרילה וטרור הפך חיזבאללה, לפחות בזירה הסורית, למעין צבא קטן. הדם הרב שאיבד הארגון השיעי עלה לו בביקורת מבית, אך התמיכה שלו באסד הייתה מכרעת להמשך הישרדותו והתבססותו מחדש.
הכאוס בסוריה ובמזרח התיכון כולו בתחילת העשור הקודם, עם אירועי "האביב הערבי" ועליית ארגון "המדינה האסלאמית" (דאעש), יצר לאיראן ולחיזבאללה הזדמנויות חדשות. לישראל היו אלו כאבי ראש מרובים. הברחות כלי הנשק והאמצעים לדיוק טילים צברו תאוצה, וישראל, ככל הנראה בשלב מסוים ב-2013, פתחה במה שמכנים בצה"ל "המערכה שבין המלחמות". מאות תקיפות ופיצוצים עלומים בסוריה, בלבנון ואף בעיראק יוחסו לישראל בשנים האחרונות. על חלקם המועט, רק במקרים שלא הייתה לה ברירה, קיבלה ישראל אחריות.
לרוב, המלחמה הזו נשמרה על אש קטנה, עם מעט הרוגים משני הצדדים. על פי תחקיר שפורסם לאחרונה בניו יורק טיימס, זה לא במקרה: בצה"ל גורסים שהימנעות מהרג פעילי חיזבאללה, תוך אזהרתם מראש על תקיפות צפויות, מונעת התדרדרות למלחמה כוללת בין שני הצדדים - כזו שכולם סבורים שתפרוץ יום אחד, אך מנסים למנוע אותה בשל קטלניותה הפוטנציאלית, הגדולה פי כמה מונים ממלחמת לבנון השנייה. זו הוכיחה שלעתים ניתן להגיע לשם גם ללא רצון של הצדדים, אך המצב הכלכלי, הבריאותי והגיאו-פוליטי באזור הופכים זאת לתרחיש לא סביר במיוחד.
"המלחמה הבאה צפויה להיות סבוכה יותר, ומרובת חזיתות, לא רק נגד חיזבאללה אלא נגד כוחות של בעלי בריתו ב'ציר ההתנגדות' האיראני", אמר דאוד.
לדבריו, למרות ההתחזקות של הארגון השיעי, יש נטייה להפריז בטיב מערך הרקטות והטילים שלו, שמורכב בעיקר מקטיושות שינסו להמם את מערכות "כיפת ברזל" במקרה של עימות עתידי. "חיזבאללה צפוי לנסות להביא את הלחימה הקרקעית לצפון לבנון. ככל הנראה, היא תהיה מוגבלת לחדירה זמנית בניסיון להשתלט על שטחים אזרחיים או צבאיים קטנים בסמוך לגבול, להרוג את הנוכחים ולחטוף אחרים, ולהרוויח ניצחון תעמולתי דרך צילום ושידור של לוחמים תוקעים את דגל חיזבאללה על אדמת ישראל".
בשל התחזקותו הפוליטית של חיזבאללה בלבנון, שיש הרואים בממשלה הנוכחית שקמה בברכתו מעין ממשלת חיזבאללה, הארגון קשוב יותר לציבור. כל פתיחה בעימות מיותר, שיוביל להרס רב, תגרור זעם ציבורי עליו, רועש יותר מזה שנשמע במהלך מחאות הרחוב שפרצו בשנה שעברה והפילו את ממשלתו של סעד אל-חרירי.
בבחירות לפרלמנט ב-2018, הראשונות שנערכו בלבנון אחרי תשע שנים, הגוש השיעי של חיזבאללה ואמל, יחד עם נציגים סונים עצמאים, זכה ברוב של 45 מושבים בפרלמנט. לאור חלוקת התפקידים על פי מפתח עדתי הגוש לא הרכיב את הממשלה, אך השפעתו הייתה ניכרת ואל-חרירי לא באמת הצליח לתפקד.
"חיזבאללה הוא לא בעיה רק של לבנון, אלא בעיה אזורית", אמר אל-חרירי בספטמבר האחרון, עוד כשהיה ראש ממשלה. מאז, הוא פחות או יותר נעלם מהזירה, עם היחלשות כוחו והגוש הסוני שבראשו עמדו הוא ואביו במשך שנים.
ארצות הברית הטילה סנקציות על גופים שונים בלבנון כחלק מקמפיין הלחץ על איראן, מה שהרחיק משקיעים זרים מהכלכלה המתפוררת. הממשלה הנוכחית, הנשענת על תמיכת חיזבאללה, מתקשה להשיג סיוע בינלאומי כמו זה שממנו נהנתה בשנים עברו, לאור סגירת הברזים של מדינות המפרץ הסוניות.
בנוסף לכך, איראן עסוקה בצרותיה המרובות שלה, והרס פרויקט המנהרות של חיזבאללה בידי ישראל שלל ממנה אמצעי משמעותי שעשוי היה לתת לה תמריץ לנסות ולחטוף חיילים. חיסולו של קאסם סולימאני בתחילת השנה שינה את הרגלי העבודה בין חיזבאללה לבין טהראן, ונסראללה עצמו עדיין בבונקר, קרוב ל-15 שנה אחרי מלחמת לבנון השנייה. אך למרות הרתיעה מפני עימות נוסף עם ישראל, שני העשורים האחרונים הראו שהגורל של לבנון ייחרץ על ידי חיזבאללה, ו/או איראן.
"כל טעות של ישראל בסוריה עלולה להוביל לפיצוץ באזור", הזהיר נסראללה בנאומו האחרון שבו הזכיר את הגברת התקיפות נגד יעדים איראניים ואתרים לדיוק טילים בסוריה, ודחה את הצהרותיהם של בכירים בישראל על נסיגה איראנית מסוריה בזכות הפעילות שלה. הקרב הפסיכולוגי על התודעה, מכל עברי הגבול, נמשך כל העת.